פרשת ויגש

הגיישה המפלאה

יויגש  אליו: מלה מפלאה ביותר מלאה במשמעויות

   ם (1) ר יהודה אומר: גישה  ל מ ל ח  ה  (ויגש יואב)

  ם (2) ר נחמיה אומר: גישה ל פ י ו ס  (ויגשו אליו לפייסו)

   ם (3) ורבנן  אמרו: גישה ל ת פ י ל ה  (ויגש אליהו)

  ם (4) ר מאיר  אומר: אין גישה אלא ל ש ל ו ם

      ם  (5) ר יוסי אומר אין גישה אלא נ ז י פ ה

    ם (6) ר נחמיה אומר א ין גישה אלא ק ר ב ן

    ם (7) ר נתן אומר אין גישה אלא מ י ש ו ש  (גש הנה ואמששך)

הבה נברר את המשמעויות הללו

 

גישה  למלחמה

בדרך זו הולך רשי. למשל: “ידבר נא עבדך דבר באזני אדני: יכנסו דברי לאזנך.  ואל יחרה אפך: מכאן אתה למד שדיבר אתו קשות.” לדבר פרושו לאמר דברים קשים

וכן: “כי כמוך כפרעה: לפי הפשט חשוב כמו פרעה. ובמדרשו: סופך ללקות עליו (על חטיפת בנימין) בצרעת כמו שלקה פרעה (כשחטף את שרה). ד”א אתה משקר כמו פרעה. ד”א אם תקניטני   אהרוג אותך ואת פרעה.” .

וכן “אדני שאל את עבדיך: מתחילה בעלילה באת עלינו.  בתך אנו מבקשים? את אחותנו אתה מבקש ?ם    “

דהיינו על השטח  דבריו של יהודה נשמעים בהכנעה אבל מסתתרת מאחריהם איום. ואף המדרשים מרבים  להרחיב את הנושא בדרך זו.

גישה לפיוס

בדרך זו הולך ר בחיי. (ואחרים). יהודה מדבר בחכמה ובמתק לשון להשיב חימת יוסף. מזכיר את “אבינו” 14 פעם, כי חש שיוסף רגיש משום מה לנושא.  הוא אפילו אומר “עבדך אבינו” 10 פעמים, דבר שיוסף היה צריך למנעו  ומשום שלא עשה כך נענש  ב10 שנים שהקב”ה  החסיר מימיו (נזכור  שהפרק כתוב במידת הדין הפועלת מידה כנגד מידה בדיוק מספרי)

יהודה גם מחניף  ליוסף ללא ידיעה.. למשל הוא אומר “ויאמר עבדך אבי  אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי” כלומר רחל היא “אשתי” ולא הזכיר את לאה, והרי על דבר זה פרצה השנאה ביניהם . כאן יהודה מודה כי רחל היא האשה האהובה.   למעשה רחל היא היחידה שיעקב ביקש לנשאה.  ואין לך דבר ערב יותר לאזני  יוסף.מאשר הודאה זו   :

גישה לתפילה

נזכור כי עשרת האחים מהווים מניין, העומד בתשובה.  כבר בפרשה הקודמת הם אמרו “אשמים אנחנו” ועתה א ם זקוקים לשליח ציבור  המייצג אותם כלפי בי”ד של מעלה. והנה יהודה ניגש קדימה כשהאחים תומכים מאחריו.. הוא הערב הקבלן  שמייצג  אותם.כלפי מעלה.

גם יוסף רואה עצמו כשליח: של מעלה כלפי האחים. הקב”ה שלח אותו להצילם. “גשו הנה” הוא אומר לאחיו.  יהודה ניגש קדימה, בעוד שיוסף דורש שהא חים יגשו אליו.  יוסף נבחר על ידי מעלה, בעוד שיהודה ניגש מעצמו.

 בקהילות רפורמיות נהוג שהחזן הוא ה”מוביל” שעומד ופניו אל הקהל והוא המנצח  על השירה ומנחה אותה. אבל ש”צ  אמיתי עומד ופניו אל הארון.  הוא  אינו  מנחה אלא  מייצג.  פניו נשואות אל ארון הקודש  והקהל מאחריו.

ולכן תפילת שמונה עשרה נאמרת פעמיים. היא מבוססת על תשובה, ונאמרת ראשית כל  בדממה על ידי היחידים וארק אחר כך נאמרת שוב ובקול  רם על יד ש”צ.  לפי רבן גמליאל התפילה של ש”צ היא העיקר.  וכאן יהודה התפלל בקול רם שנאמר והקול  נשמע בבית  פרעה.

ויהודה אכן חוזר בתשובה.  “בי אדני” מתפרש “בי החטא”. גם העניין תמר הודה ואמר  “צדקה, ממני”.   והרי יהודה הוא שהציע לאחים למכור את יוסף.  ומאז ירד מגדלתו.  עתה עולה  הוא בתשובה  כארי ולכן זכאי להוא לשמש ש”צ.

והוא ערב קבלן המוסר נפשו על בנימין.  כך צריך ש”צ אמיתי לחוש, שהוא נושא  את חטאי הציבור ומוכן למסןר נפשו בעדם.  הבעש”ט הנהיג שלפני התפילה הש”צ (ושאר המתפללים) מכריז שהוא מוכן למסור נפשו על יכלל שראל.

הרי אנו עוסקים כאן בקדושה.  ספר בראשית בנוי כך שהולך דרך שש מצוות אדם ממצוה למצוה.  מתחיל בהגדרת הבורא והבסיס לע”ז שבפרק א, לג”ע של סיפור ג”ע, ומשם לשפ”ד של קין והבל, ומשם למלחמה בגזל  ע”י אברהם (הקב”ה שהוא אדון קונה הכל ואני עבדו) ומאבק על דינים וצדק ע”י  יעקוב. ומשם ליוסף וחילוול שמים על ידי מכירתו והתיקון לזה שהוא הגברת הקדושה  בעולם עכל ידי קידוש השם.  רק מניין של עומדי תשובה ובראשם ש”צ  רשאים לאמר קדוש קדוש קדוש כמקהלת המלאכים.

יש כאן פאן נוסף של קידוש השם.  כשיוסף מתוודה לאחיו הוא  אומר הוציא את כל האנשים מלפני.  הוא מקפיד שלא לספר למצרים את מכירתו.  ובזה מונע חילוול השם בעיני הגויים.

 

השבטים

 אומר המדרש שהשבטים ראו כאן א ת המלכים, מיהודה ומיוסף, מתגוששים זה מול זה.  ואכן  יש כאן רמז למחלוקת ההסטורית בין יהודה וחבריו (שמעון ולוי וחלק מבינימין  שחברו לו ) ובין שבטי יוסף ת אפרים ומנשה ושאר עשרת השבים שחברו אליהם. וההפטרה מיחזקאל מבטאת גישה זו בברור.  ואכן מי שנשאר נאמן ליעקב הוא יהודה וחבריו.  הוא, הערב הקבלן, אכן הפך להות העם  היהודי הקרוי על שמו

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

והמאבק כאן הוא גם על המלכים.  יש משיח בן יוסף ויש משיח בן דוד.  וההבדל בינהם הוא שמשיח בן יוסף רואה עצמו שליח של מעלה. הוא הנבחר משמים. הוא עומד בהר שבית וקורא לאחיו אני משיח בואו וגשו אלי ואושיע  אתכם ואבנה את המקדש וכו.  אבלמשיח בן דוד בא מעצמו, עושה את כל הדברים, מקבץ גלויות ומחזיר בתשובה ובונה את בית המקדש ואז אנו נדע שהוא המשיח.

בנימין  

שני  המלכים נאבקים על בנימין.  ןאין זה מקרי.  יוסף שלח לו 300 שקלי כסף ו5 חליפות.  ואומר רבינו בחיי שהמספר 300 הוא מכירו של יוסף, 30 שקל, כפול עשר שהוא הקנס לחוטף.  וחמשת החליפות מזכירות את חמשת בגדי המלכות שלבש מרדכי בצאתו מאת המלך.  והרי מרדכי הוא איש ימיני. מבנימין.

ויש כאן עומק: שכן מרדכי כמו יוסף הוא יהודי העולה לגדולה בבית מלכות גויית. ושניהם  עושים טב ליהודים.

אבל יש כאן עומק יותר:: מרדכי הוא “יהודי”, למעשה הראשון שנאמר עלין שהוא יהודי, למרות שהוא מבנימין.  כיצד מתישבת הסתירה?  אלא שיש לנו כלל שכל מקום ששם נזכר  שם חדש, שם נמצא את הגדרתו.  מהיו יהודי?  חז”ל שם במגילה חולקים: שי אומרים שכל אדם שאינו עובד עז הוא יהודי.  וזו הגדרה רחבה ביותר.  ויש אומרים שכל מי שבא מיהודה הוא יהודי. אבל יש  אומרים  שכל  אדם שומר מצוות כמרדכי הוא יהודי.

דהיינו יש התקדמות. נכן שיהודה הקבלן מיצצג את היהדות שנקראת על שמו, אבל בנימין הוא שקובע באמת מיהו יהודי. בנימין הופך להיות הייצג של יהודה.

ויגש לשון גישוש ומישוש

ויש למילה ויגש קונוטציה מינית.  אומר המדרש  שיהודה  האשים את יוסף, שראהן כמצרי. בתאוות זכרים. האם חטפת את שמעון בעבור משכבר זכר? האם אתה חפץ בבנימין משום שאתה פדופיל

נראה להלן את ההשלך של המשמעות הזו.

מה קרה לבנימין

המלך הראשון לישראל, שאול, היה כידוע משבט בנימין .  היה משכמו ומעלה. אבל קדמה לו מלחמת פלגש בגבעה שבה נהרגו אלפים.  לפי המסורת עזב חלק משבט בנימין את הארץ והלך לגלות למזרח.   יש סימוכין שהתיישב בהרי החושך שהם אפגניס טאן של היום.

ליהונתן היו מספר בנים, בינם אפגן. לפי המסורת של שבטי אפגיסטאן שמם בא מהבן הזה.  כנראה שעשרת השבטם שהוגלו לשם על ידי אשור מצאו את אחיהם בני בנימין  שנאחזו כבר בארץ גושן החדשה, אפגניסטאן והתיישבו בה.

מה קרה לאחר מכן? עשרת השבטים פתחו במסע למזרח בשתי  זרועות: האחת צפונה בדרך המשי , והאחת דרומה להמלאיה דרך  צפון הודו. בתי הזרועות זרעו קהילות של בני ישראל בדרכם שאת עקבותם מוצאים אעד היום.

והנה הזרוע שהרחיקה לסין עברה את הים ליפן.   בשנים האחרונות פתחה משפחת המלוכה היפנית את ארכיונה, שהחל בשנת 500 לפני הספירה קרוב לחורבן בית ראשון. לפי המסורת הזו באו הראשונים (קמאי) מהרי החושך שבמרכז אסיה.  דתםת שינטו, אינה כוללת אלילים.  (מקדש שינטו בנוי כשלשה חדרים,  ובחצר תיבה ובה מוטות.  פעם בשנה באים הכמרים ונושאים את התיבה על הכתף  ובפיהם טססט שאינם יודעים את משמעותו.   הארכיון מורה גם שהכתב היפני הקדום היה אלפא ביתא הדומה מאד לכתב העברי הקדום

אבל יש מילה מיוחדת פלאית המרמזת על מוצאם. כישיוסף מתודה לאייו  הוא אומק גשו הלום והם ניגשו.  הראה להם את המילה  ושמעו אותו מדבר עברית.

והנה יש בשפה היפנית מלה מפלאה שאין איש יודע מקורה והיא הגיישה.  הגיישה  איננה האישה אלא האהובהת זו שרק לגבר אחד יש גישה אליה. המלה פילגש  באה מ”פלא” גישה”.  ומלה זו השתרשה ביפן הקדומה.   החוקרים מצאו שאין  המלה מוכרת בשום אומה במזרח הרחוק מלבד יפן.

המלך המנהל את ההסטוריה

אנו יודעים שפרשה זו כתובה ללמדנו כיצד מנהיג הקב”ה את העולם.  ראובן בשלו, יוסף בשלו, יהודה בשלו  ההקבה בשלוץ כל אחד מהמשתתפים הדרמה נע במעגל שלו, בלי לחוש שיש מעגל גדול יותר של הקבה שאומר ליעקב רד מצריימה. ואין לך קידוש השם גדול משזה שאדןם מכיר במעגל הגדול של הקב”ה.

מהו  המניין? עשרה יהודים המחפשים את אחיהם האבוד.  האם  ימצאו את בנימין האבוד? האם ימצא  את אחיו שבאפגניסטאן? האם ימצאן את אחיו שביפאן ?ם?