בחוקותי

הרב דר צבי אבינר

תשעט

מה רע בהומוסקסואיליות

ואם  לא תשמעו לי (כו יד)

התורה פותחת  את הקללות במילים “לא תשמעו לי”, ואומר רשי שהדגש הוא על  לי כלומר מכירים את הקב”ה ומורדים בו- כנמרוד ואנשי סדום. ואכן נאמר “ואנשי סדום רעים וחטאים להויה” כלומר עשו  כנגדה ובמכוון ובלעג את הההפך ממה שמידת הרחמים מצפה מהאדם והוא שיהיה בישן רחמן וגומל חסדים. ולפי סיפורי חזל אנשי סדום  לא מרדו באלוקים אלא דוקא בהוויה.  הם הקפודו לשמור על חוקי האלוקים אך גילו  אכזריות אדירה.  כגון גנבים שכל  אחד לקח מהקורבן פחות משווה פרוטה ובכך לא עבר על  חוק האלוקים אך ביחד רוקנו את רכושו.  דבר שהעלה את חרון אפה של הויה.   כך גם הקיפו את ביתו של לוט וקראו לו בלעג רב להוציא את האנשים “ונדעה אותם” . ולכאורה לפנינו  הכנסת אורחים  מעולה שכן מה יפה מלהכיר ולדעת את האורחים  ומעשיהם . אך מאחורי הסיסמה היפה הוסתרה האמת – עינוי  אכזרי של משכב זכר שקיבל מאז את השם מעשה סדום

 והנה לאחר הקללות התורה מביאה קטע  שלכאורה ללא קשר לקודם כפי שתוהים פה מפרשים רבים.  והיא אומרת

  דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא נדר בערכך נפשרות להשם

והיה  ערכך  הזכר  חמישים שקל

ואם  נקבה היא והיה ערכך שלשים שקל

וכן הלאה.  ולכאורה אין קשר בין הפרשיות. התורה  מדברת כאן לא רק על על מי שנדר והעריך את עצמו אלא גם על מי שנדר ערך  של בהמה- אם זכר משלם כך וכך, ואם נקבה ישלם כך וכך.  והנה הגמרא מבחינה כאן בין ערך של בהמה שהיא זכר מושלם, ובין נקבה מושלמת. במקרה כזה ההלכה ברורה כפי שהפסוק קובע.   אבל מה הערך של בהמה שהיא לא זכר משלם ולא נקבה מושלמת?  והנה אומרת שם הגמרא (בכורות לג)  שאנדרוגינוס וטומטום אין לו ערך  כי הוא בריה בפני עצמה (טומטום אפשר  לגלות את מינו על ידי הסרת העור או ניתוח).  מכל מקום התלמוד מכיר בקיום יצור שאינו מסווג זכר או נקבה 0

והיינו מסתפקים בזה אלא שרבא שם שואל מה לגבי ערכי אדם? האם יש ערך מוקצב לאנדרוגינוס או לאדם שאינו זכר ואינו נקבה  או לאדם שגם לגבי אדם אנו מכירים בו או בה  כבריה נפרדת במינה לעניין ערכין. אך יש כאן פתיחת שער להכיר באדם שאינו זכר מושלם או נקבה מושלמת כבריה מיוחדת לגבי מינה. והשאלה הבאה היא האם חל האיסור לזכר לשכב משכבי אשה כאשר הוא אינו זכר או נקיבה  אלא בריה נפרדת מבחינה הלכתית לעניין המין? ויש להמשיך ולשאול גם  האם הכרתנו תלויה רק   בסימני מין חיצוניים או  – פי שאנו מבינים היום שהגדרת מינו של אדם היא  מסובכת וקשורה גם בזהות פסיכולוגית עמוקה.  יכול אדם להיות בעל אברי מין זכרים אך אשיותו והזדהותו והתנהגותו יהיו של נקבה. ולהפך. מה יהיה דינו של אדם כזה ללעניין משכב זכר? 0

האיסור של משכב זכר נאמר לראשונה לאדם ואשתו בגן העדן שנאמר – מיד עם הפרדת האשה מצלע האדם-  “על כן יעזב איש את  אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד” וחזל אמרו זוג המביא בשר ולא סטרילי כמו משכב זכר.  למעשה כל עניין גן העדן סובב סביב עדנה שהיא עונג מיני שנאמר אדני זקן והיתה לי עדנה.

   מה בדיוק נאסר עליהם בגן העדן? לפני אכילת פרי “עץ הדעת טוב ורע” הם לפי ההגדרה לא  ידעו עדיין טוב מרע  והרמבם במורה מפרש  שידעו בשלב זה אמת ושקר אך לא טוב ורע.  וההבדל – אמת ושקר הם ערכים מצד  מידת הדין, האלוקים- שכן אלוקים חותמו אמת וכך אנו אומרים ברוך דיין אמת.  טוב ורע לעומת זאת הם ערכים מצד הויה כפי שנאמר במקומות רבים “ויעש הרע בעיני הויה” .  לא תמצא בתורה ובתנך רע בעיני אלוקים. כי העושה רע הוא אכזר העושה ההפך ממה שהשכינה מצפה מהאדם. ואין ההכוונה לעבודת אלילים בלבד אלא כפי שנביאי ישראל זעקו שהמלכים הרעים הללו ותומכיהם שדדו ונצלו  יתומים ואלמנות  באכזריות וחוסר לב, דבר שמגדר כרע בעיני הויה מידת הרחמים. וגם  אנשי סדום מגדרים כאלו שעשו הרע בעיני הויה ולא בעיני האלוקים.  דהינו לפני אכילת פרי “עץ הדעת טוב ורע” אדם ואשתו לא ידעו “רע” כלומר עדיין לא היתה להם  תפיסת החטא מצד השכינה. כך הם ידעו על איסור גילוי עריות – “והיו לבשר אחד”- אך רק מצד אמת ושקר כלומר מצד החוק היבש של אלוקים אך עדיין לא מצד של הויה השכינה  .

הוכחה-  שכן הלכו ער”ום ולא התבוששו. יש שאומרים שהם היו כמו ילדים תמימים אך התורה עצמה אומרת שגם הנחש שהיה חית השדה היה ערום.  לא רק ערום במובן חכם שידע הבדל בין שקר ואמת ולכן נענש, אלא ערום ממש שלא התביש מעירומו . כי חית השדה לעולם לא תתביש בעירומה. מדוע? כי חיות השדה נבראו על ידי האלוקים בורא הטבע בששת הימים. ומצד הטבע והאלוקים אין כל חטא ללכת ערום.  ומדברי הנחש נראה בברור שהוא מזכיר רק את אלוקים ולא את הויה השכינה. חכם כפי שהיה , חסרה לו הכרת הויה. רק האדם שנברא על ידי הויה ואלוקים שנאמר נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו רק הוא יכול ומסוגל להכיר בהויה . אך לפני אכילת הפרי האסור היו גם האדם ואשתו בדרגת הנחש עדיין לא ידעו טוב מרע, רק אמת ושקר חסרה להם ההיבט של הויה .

 כלומר איסור משכב זכר בשלב זה בגן העדן היה  עדיין רק מצד הדין של אלוקים. וגם זה היה רק בפוטנציה  כי הרי לא היו שם זכרים מלבד האדם. או שנאמר כי האדם בפוטמציה יכול היה לעבור על המצווה אם היה מזדווג עם הנחש שהיה זכר. הרי אנו אומרים שהאשה עברה על איסןר ניאוף בכך שהזדווגה עם הנחש או שהתיחדה עמו בהיותה נשואה לאדם. אך האדם ידע זאת מבחינתו של הדין בלבד, מצד האלוקים ומצד אמת ושקר אר עדיין לא מצד טוב ורע שהם היבטים של הויה השכינה  .

מכל  ששת המצוות שקיבלו האדם ואשתו  בעדן –  ע”ז, ג”ע, שפ”ד, גזל ,דינים וחילול השם – רק  השתים הראשונות, ע”ז וג”ע היו אפשריים בגן העדן.  השאר נתנו לאדם ואשתו רק  בפוטנציה ורק למקרה שיגורשו לארץ. כי הרי אי אפשר להרוג או לגזול או לעשות אי צדק חברתי בעדן. אך אפשר היה לעבור על עבודה זרה על יד אי ציות לקבה (מרידה במלכותו) ולעבור על ג”ע כפי שאמרנו זה עתה.  שתי מצוות אלו היה אפשר לעבור באופן ממשי גם בעדן בעוד שכל השאר  נתנו בפוטנמיה בלבד. .

ליתר דיוק- יש הבדל בין “חכמה בינה ודעת”. חכמה היא תפיסה מפשטת של הנושא באופן כללי,  הבינה היא תפיסה מפשטת אך לפרטים,  ודעת היא תפיסת העניין באופן ממשי וגשמי.   למשל כשאני בונה  בית, ראשית אתפוס אותו בכללותו ברמה של חכמה , כלומר אחשוב מה יהיה תפקיד הבניין או צורתו –  האם יהיה מסחרי או לשם מגורים? האם יהיה בסגנון זה או אחר? רק לאחר מכן אתיעץ עם מהנדס שיתכנן את הבית לפרטיו על הנייר. זה שלב הבינה. רק אז אתקשר עם קבלן שיתרגם את השלבים הקודמים למעשה ויקים את הבית על הקרקע, וזה השלב של הדעת, כלומר תפיסה איטימית מעשית של המעשה. כמו “והאדם ידע את חווה אשתו” כלומר לא שהכיר אותה באופן תיאורטי של חכמה ובינה אלא למעשה באופן האיטימי ביותר האפשרי.

הדבר נרמז בשם העץ שנקרא עץ הדעת טוב ורע.  הדגש הוא על “דעת”, כלומר להכיר את הרע באופן ממשי אינטימי.  ואכן ברגע שאכלו מהעץ מגזר עליהם למות שזה “רע”.  לפני כן הם ידעו על המוות באופן תיאורטי של חכמה ובינה אך לא ברמה הממשית של דעת.  וזה נכון לתפיסתם של כל המצוות בעדן שהם הבינום רק ברמה התיאורטית   של חכמה ובינה אך לא ברמה של דעת. הם ידעו שאסור לרצוח אך לא היה בכוחם להבין זאת למעשה לפני שגורשו מעדן לחיות בארץ תחת ממשלת מלאך המוות שהוא רע בעיני הויה.

 אבל כל זה השתנה ברגע שאכלו מהעץ ועיניהם נפתחו לראות רע כלומר נכנסה בהם הראיה של הויה. מצד השכינה.  .

 ברגע שאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע  ונכנסה בהם דעת רע, כלומר הבינו מה השכינה רוצה, ולכן הדבר הראשון שעשו היה שכיסו את  מערומיהם.   כי הכיסוי והצניעות יש להם מובן רק מצד מציאת  השכינה בלבם.   והשכינה היא  מקור  הקדושה והאהבה הטהורה בעולם. השכינה מתעבת עירום כי זה ההפך מקדושתה. וכן מפרש רשי קדושים תהיו – פרושים מהעריתו. . .

ומרגע זה ואילך הפך איסור משכב זכר לתיעוב ובושה מצד הויה.  ברמה הממשית של דעת.

אם נחזור לפרשתנו נבין עתה שמצד האלוקים יתכן שאפשר להגדיר אנשים שהם לא זכר או נקיבה אלא “בריות מיניות שונות “מבחינה הלכתית.  ולכן נוכל לאמר שאין  איסור משכב זכר חל על בריה זאת. ולא עוד אלא שעלינו לכבד אדם כזה ככל אדם שנברא על ידי האלוקים עושה הטבע

אבל נשארה רק בעיה אחת והיא מבטה של השכינה.  מה לעשות והיא מתעבת גילוי עריות מטבעה ומצד קדושתה.  היא זאת שתברח מאתנו בגועל נפש ותשאיר אותנו בידי האלוקים.  ואו אז נעמוד בפני מידת הדין הקשה שתשפוט אותנו ללא רחם ותחזיר אותנו לתוהו ובוהו כפי שכבר עשתה בעבר לעולמות אחרים. .