פרשת אמור

תשעט

הרב דר צבי אבינר

השומרוני הטוב ומדוע העולם מלא בסבל

אמור…ואמרת

אומר המדרש כלל : כל אימת שהכתוב חוזר “אמור ואמרת” אין זה אלא לדרוש.

מה לדרוש? מביא המדרש דרשה ראשונה: אמנם הכתוב אומר שעל הכהן להמנע  מלהטמטא למת, אלא לאשתו, לאביו, אמו, בנו, בתו,  אחיו  אחותו הבתולה.  ולכאורה  אסור לו להטמא  לכל  אדם  אחר.  אך  כפל המלים אמור ואמרת בא ומוסיף מת מצווה.  כלומר אם פגעכ הכהן בדרך בגופה של אדם זר- אפילו לא  יהודי- עליו לקבור  את הגופה לפחות ב אורח זמ ני  עד שיגיע לעיר ושם יודיע את הרשוייות ה מוסמכות שיטפלו בענין

ובבת אחת מנפץ המדרש הזה את אגדת השומרוני הטוב שגרמה לכל  כך הרבה שנאה לישראל. האגדה הנוראה הזאת שכל ילד בעולם הנוצרי יודעה מספרת על כהן שרכב על חמור לירושלים ובדרך פגע בגופה זרוקה בצידי הדרך. הוא לא ידע  אם האיש חי או מת  אך בחר להתעלם מהגופה מחשש שאם יגע בה  יטמא  את כהונתו.  והנה עבר שומרוני טוב- כמובן שהוא טוב משום שא ינו יהודי- וניגש לטפל בגופה.  להפתעתו הטובה ה איש היה עדין חי ולכן הטעין השומרוני  אותו על חמורו והביאו לעיר שם טיפלו בו והחזירוהו לחיים תקינים. הנה לנו הסיפור המזעזע הטעון כל כך שנאה נגד היהדות, סיפור הזוי שאין לו בסיס הלכתי שכן ההלכה אומרת שכהן מטמא עצמו למת מצווה.

וענין שני שלומד המדרש מהכפל אמור ואמרת והוא “לפי שהעליונים אין יצר רע  מצוי בהם לכן  א מירה  אחת דיה להם.  אבל התחתונים שיצר הרע מצוי בהם בשתי אמירות”.  ומורי ורבי פרופ’ ישעיה ליבוביץ זצל בפרושו על התורה אומר שהמדרש מצביע על הניגוד שבים שמים לארץ.  שם בשמים הכל מתנהל  ללא ריב ומדון בעוד שכאן בני א דם עסוקים ללא הרף בשנאה ומריבה והתדיינות ומאבק זה עם זה.

ולעניות דעתי לא כוון פרופ’ ליבוביץ היקר לסוד העניין. שם בשמים אין שלום ןשקט אלא להפך. מדי רגע בולע החר השחור שבגלקסיה שלנו מערכות שמש שלומת על כוכבי הלכת שלהם. מדי רגע מתפוצצת נובה והורסת עולם שלם.  גם סביבנו העולם מלא בסבל וכאב ואסונות.  נחשים נמטילים ארס, הרי געש יורקים לבה רותחת, קרום הארץ רועד מדי רגע, טזונמי  פוגע בחוף וגורף אלפי אנישם לים, אנשים מתים ממחלות ופרזיטים וחידקים ווירוסים.  אריות טורפות  ודבורים עוקצות. איך יכול מישהוא לאמר שהעום מחוץ לאדם הוא שליו?

אלא שהמדרש  אומר שכל הסבל הזה הקים בעולם אין הוא בגלל שהעולם נשלט על ידי כח רע אלא משום שהקבה- האלוקים—ברא  אותו כך.  אין לטבע יצר רע ובחירה חפשית ולכן  אינו בגדר רע.  רק האדם הגורם סבל וכאב לזולתו הוא רע בעיני  הויה כי בניגוד לטבע הוא יכול לכוון מעשיו.

השאלה היא מדוע  אם כן ברא האלוקים כך את הטבע שיהיה בו כל כך הרבה סבל ואסונות ומחלות?  והתשובה היא הוא ברא כל  זה כדי שהיכולת לעשות רע תכנס לאדם.  הרי בשעת בריאת האדם אמר האלוקים נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו. לא  כתוב  עם מי נמלך.  אך חזל אמרו שנמלך עם כל מי שמזכר בפרק לפני כן ואחרי כן.  נמלך בהם ועשה אדם.

כך נמלך ביום הראשון עם הנובה המתפוצצת והחור השחור שבולע  והורס, נמלך  בהם ועשה שכבה ברוח האדם. לכן האדם יכול להרוס ולהשמיד

הוא נמלך ביום השני במים ועשה אדם.  לכן האדם יכול לשטוף ולסחוף ולהרוס

הוא  נמלך בצמחים של היום השלישי ועשה שכבה נוספת באדם. לכן האדם יכול להרעיל ולשאוף לעלות גבוה מעל כל אדם אחר

הוא נמלך במאורות שנראו בסדר קבוע ביום הרביעי ועשה אדם. לכן האדם יכול לשרוף ולהשמיד לפוצץ

הוא נמלך בדגים,בעופות ובתנינים של היום החמישי ועשה אדם. לכךן יכול האדם לבלוע אדם אחר, לעוף ולטרוף מלמעלה אדם אחר ולקרוע בשר בשקיקה כתנינים.

הוא נמלך בבהמות והחיות והזוחלים של היון השישי ועשה אדם. ולכן האדם יכול ללעוס ללא סוף ולטרוף ללא סוף לעקוץ ללא סוף

א לא שבעוד שהחיות עושות כך משום שלכך נולדו, האדם עושה כך עומד בדין. כי לאדם יש יצר רע ויצר טוב, ולזה מכוון המדרש.