פרשת אחרי מות

אשר יעשה אותם האדם וחי בהם

הרב דר צבי אבינר  תשעט

קשר בין יום כיפור לעריות

בפרשה שלשה ענינים: טכס יום כיפור, איסור דם ואיסורי גילוי עריות.  מתוכם  אנו קוראים ביום כיפור  את כל הפרשה מלבד איסור דם. והרבה שואלים על הקשר וחושבים שאנו קוראים בג”ע רק בגלל שהקטע עוקב  אחר יום הכיפורים  אבל הקשר עמוק יותר שכן בחטא העגל  הקריב העם עולות וזבחים  ואז קמו לצחק שפרושו גילוי עריות  או בקיצור אורגיה מינית ציבורית.  אם מפיק  הוליודי היה רוצה לעשות כסף על בסיס של סיפור נכון  היה עליו לעשות סרט  לא על סדום ועמורה  אלא על חטא העגל  והשילוב של עבודה זרה פרועה  וא ור גיה מינית כלומר גילוי עריות.

ואכן ע”ז וג”ע קשורים זה הזה עוד בשש המצוות הקדמוניות של האדם בגן עדן שהן – ע”ז, ג”ע, שפ”ד , גזל, אי צדק וחירוף השם.  וכל הנכשל באחת מהן מיד יגלוש לשניה, כך שמי שנכשל כבר בע”ז  מיד יבחן בחטא ג”ע שכן האדם נברא על ידי אלוקים מידת הדין לעמוד בדין,  כלומר להבחן במצוות אחת לאחת.  ומי שעבד את העגל בתאווה מיד יבחן בתאוות ג”ע.  שכן שניהם- עז וגע- באים מתוך תאווה.

דהיינו אין זה מקרי שהתורה מביאה איסורי  ג”ע  לפרטיהם דוקא כאן בקשר  ליום כיפור ולחטא העגל

 

אני הויה אלוקיכם מלכות.

 

 

נראה  את הפתיחה המר שימה ל איסורי ג”ע שבפרשה

(יח א-ב)

וידבר השם  אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם

אני השם  אלוקיכם

(יח ג-ד)

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו

וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקיתיהם לא תלכו

 את  משפטיתעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם

אני השם אלוקיכם

(יח-ה’)  

ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם הא דם וחי בהם

אני השם

רבים תוהים על הפתיחה המרשימה והדרמתית והפיוטית הזאת לאיסורי גע.  הרמב”ן תמה מדוע חסרים המילים “כה אמר השם אני השם אלקיכם” שכן בלעדיהם נשמע כאיולו משה אומר על עצמו שהוא השם.  ויש כאן פתח לעבודה זרה כזו שאנו עדים לה בכל העולם שמחליפים את הקב”ה בבשר ודם.  והרמב”ן מסביר שמשה לבש בדרך כלל מסכה על פניו וכשדיבר בשם השם הורידה מפניו כך שהשומעים הבינו שדיבר בשם השם.

והפתיחה עצמה אני השם אלוקיכם אומרת דרשני.  ולפי רשי יש כאן הזכרה של עשרת הדברות כלומר מלכות.  זו זוהי גזירה  מלפני שתשמרו על  ג”ע. במילים אחרות אזהרה מהדיין א לוקים שברא  את העולם לעמוד בדין- אומר רבינו בחיי.

אבל יש כאן גם הוראה כיצד להתגבר על יצר הרע של גילוי עריות. שום דבר בעולם- לא עונש מהמשטרה או מהחברה יעצור אדם שהתלקחה בו יצר הרע של גילוי עריות- ואני רואה זאת כאן מסביבי בין הגויים אפילו שדוקים כביכול בדתם.  כשהם חוזרים מהכנסיה הם עושים הכל מאחורי דתתים סגורות. רק קבלה אמיתית של הקבה על האדם כמלך ירתיע   את האדם  מלחטא בג”ע.  וכפי שאמרנו –כשם שעבודה זרה מביאה לגיוי עריות, כך גם קבלת עול מלכות שמים היא התרופה היחידה לעצור מאדם מלחטא.

כלומר ההכרה שאני השם אלוקיכם תעזור לכם להתגבר על יצר הרע הקשה של גילוי  עריות. ולכן פסוקים ב-ד פותחים ומסיימים בכך.  אך הפסוק האחרון ה’ מסיים ואומר “וחי בהם אני השם”  כי בכל מקום בתורה שהכתוב מסיים אני השם הכוונה “נאמן לקיים שכר” – אומר רשי. כלומר בעוד שהפסוק הראשון הפיוטי מזהיר על הדין,  הפסוק האחרון מדבר על השכר של מי ששומר על איסורי גע ועל כל נדבר להלן.

 

מעשה ארץ מצרים וכנען

 

 

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו

וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו

ישראל בשלב ביניים של יציאה מהגלות לבין הישיבה בארץ.

ואם “מעשה מצרים” ו”מעשה ארץ כנען” הכוונה לג”ע שלהם, הרי שהתורה משווה אותם זה לזה.  ואכן הפסוק מתרכז על “חוקותיהם” כלומר על כך שהכירו בחוק ש”איש נושא איש ואשה נושאת אשה” כפי שמפרט המדרש. וזה מעל עצם האיסור של משכב זכר.

כי יש הבדל בסיבות שהביאו את המצרים והכנענים לגילוי עריות. במצרים האדירה והעשירה נשא אח את אחותו בדרך כלל בשכבות הסוציאיליות הגבוהות כדי לשמר רכוש ועמדת כח בתוך המשפחה.  מלבד זאת לא ראו אומות העולם של אותה תקופה שום רע במשכב זכר . היונים למשל ראו בכך אהבה טהורה ונעלה, כמו שפיתחו ועשו בגימנסיות שלהם .

לעומתם עבדו הכענענים את הבעל והעשתורת כאלילי הפריון מתוך הכרה  שמיניות היא מקור החיים. הרי כל חי מתרבה דוקא בתהליך מלא בעונג ושמחה ואהבה. מקדשי העשתורת היו מוקדשים לרעין הזה.  אם הייתי הולך היום בדרכם הייתי אומר שהביג בנג, התפוצצות האדירה שבה נולד העולם היא התפוצצות של חיים ושמחה, אני כאן!

והנה התורה מזהירה שלא נלך קסם אחר הרעיונות והמנהגים הללו. שנזכר שהוא ה”אני” המקור לחיים בכלל ולעולם בפרט

מה בכלל במעשה מצרים וכנען

שאל המדרש- האם עלינו כביכול להמנע מלנטוע ולבנות משום שאלו דרכי הגויים? והתשובה- מדובר רק בגילוי עריות (ושאר מצוות.) ואכן בכל הדורות לא נמנעו חכמי התורה מלעסוק בדרך ארץ, עד תקופת ההשכלה שבה ראו חכמ י הדור שההשכלה  באוניברסיטאות גוררת עזיבת הדת והיהדות בכלל ולכן הסתגרו מ אוחרי חומות הישיבה. רק בהופעת האורטודוקסיה המודרנית בגרמניה וארהב הופיעו לראשונה יהודים מלומדים בהלכות עולם  שהם גם שומרי תורה ומצוות.

וכיום בישראל עדיין נמשך הדיון וככל שמספר  החרדים עולה, חוזרת השאלה מי יחזיק את המדינה  באין מהנדסים ורופאים וטכנאים?

מכל מקום המלים “כמעשה מצרים” אינן אוסרות לחקות את המצרים והגויים במדע אלא רק בחוקותיהם- ובעיקר בדרך שהם עוברים על גילוי עריות

משפט וחוק

חלק מאיסורי עריות הם בגדר משפט- כלומר כל אדם בעל שכל יגיע אליהם בכוחות עצמו.  ואכן אן לך תרבות על כדור הארץ שתאשר יחסי מין בין הורה לצאצא. זה טאבו אפילו ביערות האמזון. אבל יש מחוקי הגילוי עריות שהן א פילו כנגד השכל- מה רע אם אח נושא את אחותו האהובה?

ואכן התורה קוראת לנישואי אח ואחות “חסד” כי הם תועבה רק מצד מידת החסד , הויה.

מהו וחי בהם

 

אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני השם

מהו השכר המבטח ב”אני השם” ? 0

יש מפרשים “וחי בהם” כחלק מההוראה.  אדם מישראל חייב לחיות בהם, בדרכם, כשהוא שומרם.

אך יש מפרשים ש”חי בהם” מכוון לשכר, לתוצאה.  שהיא מבטחת על ידי השם.  כלומר אם תשמרו על המצוות הללו תוכלו לחיות יפה.  והרמבן מסביר שאכן חיי אלו השטופים בעריות הם מלאים בקנאה, רציחה, גירושין, סמים, וחוסר רצון להמשיך ולחיות.  לעומתם אלו השומרים על חוקי העריות יהנו ממשפחות גדולות ומסורות, ימיהם יתמלאו מבריתות וחגיגיות בת ובר מצווה וחתונות.  הבעל לומד בישיבה ואם אינו מרויח מי יודע כמה אךלעומת זאת נשאר נאמן למשפחתו ואינו מחפש ריגושים ואהבות אחרות.  ואשתו – למרות קשייה כאשה ואמא- היא מאושרת בבנים ובנות וצאצאיהם האוהבים אותה. וזאת לעומת חייהם ההרוסים והכבוים של מחללי השבת והתורה

ויש מפרשים ש”חי בהם” הוא לעולם הבא. במובן   “אחרי מות” יש “וחי בהם” לעולם הבא-

אך חזל רואים כאן הכרזה אדירה  שהמצוות כולן נתנו על מנת שנחייה בהם – ולא שנמות בגללם.  פרשתנו פותחת כאן בשרשרת מצוות המשתרעת לתוך הפרשה הבאה, קדושים תהיו, ששם היא מסתיימת ואומרת  “ונקדשתי בתוך בני ישראל” שהיא  מצוות קידוש השם.

ולכאורה מכסה מצוות קידוש השם את כל התורה ועלינו למסור נפשנו על כל מצווה קלה כחמורה , אך הפתיחה של השרשרת “וחי בהם” כאילו נוגסת מהשרשרת  ואומרת שלהפך- עלינו להשתדל לחיות אפילו במחיר של חילוול השם- מלבד שלשת המצוות הגדולות ג”ע ע”ז ושפ”ד.